פנסיה תקציבית מול פנסיה צוברת: למי זה עוד נוגע כיום

פנסיה תקציבית היא קצבה שמשולמת ישירות מתקציב המעסיק, בדרך כלל המדינה, ולא מתוך כסף שנצבר בחשבון אישי על שם העובד. פנסיה צוברת, לעומת זאת, נשענת על הפקדות חודשיות שנכנסות לקופה אישית, מניבות תשואה ונושאות דמי ניהול, כך שהקצבה נגזרת מהיתרה שהצטברה בפועל. ההבדל הזה לא נוגע רק לגמלאי עצמו: הוא משפיע על בני זוג, על יורשים ועל כל מי שמנסה למפות נכון תמונה פיננסית משפחתית שבה מופיעה פנסיה תקציבית.

מצב נפוץ: אדם שההורה שלו עבד שנים רבות בשירות המדינה שומע שההורה 'מקבל פנסיה תקציבית', ומניח שמדובר באותו מוצר כמו קרן הפנסיה שלו עצמו, רק בשם אחר. בפועל מדובר בשתי שיטות שונות לחלוטין מבחינת מקור המימון, אופן החישוב וההשלכות על כל מי שסביב הגמלאי, לא רק על הגמלאי בעצמו.

שתי שיטות מימון שונות לגמרי

ההבדל הבסיסי ביותר בין שני המסלולים הוא מקור הכסף. פנסיה תקציבית היא פנסיה המשולמת מהתקציב השוטף של הגוף שבו עבד הגמלאי הזכאי לה, ובניגוד לפנסיה צוברת ההפרשות להבטחת הפנסיה נעשות רק בידי המעביד ולא בידי העובד. אין כאן תהליך של חיסכון מתמשך, אלא התחייבות עתידית של המעסיק לשלם קצבה כשהעובד יפרוש.

בפנסיה צוברת התמונה הפוכה לגמרי. העובד והמעסיק מפקידים מדי חודש, הכסף מושקע, צובר תשואה, נגבים ממנו דמי ניהול, והקצבה בפרישה נגזרת מהצבירה שהצטברה בפועל. המשמעות היא שבפנסיה צוברת יש בכל רגע נתון יתרה מוחשית שאפשר לבדוק, לעקוב אחריה ולדעת כמה כסף עומד מאחורי הקצבה העתידית, בעוד שבפנסיה תקציבית אין חשבון כזה בכלל.

הנוסחה מאחורי הקצבה: ותק קבוע מול צבירה משתנה

בפנסיה תקציבית הקצבה לא נגזרת מתשואה או מביצועי שוק, אלא מנוסחת ותק קבועה מראש. שיעור הקצבה בפנסיה תקציבית נבנה מ-2% מהמשכורת הקובעת על כל שנת שירות, עד תקרה של 70%, כלומר 35 שנות שירות ממצות את הזכאות ושנים נוספות אינן מגדילות אותה. מי שצבר פחות שנות שירות יקבל שיעור קצבה נמוך יותר באופן יחסי, לפי אותה נוסחה בדיוק.

בפנסיה צוברת אין נוסחת ותק אחידה. הקצבה החודשית נגזרת מהיתרה שהצטברה בקופה בפועל, ומחולקת לפי מקדם המרה שנקבע בעת הפרישה. שני עובדים עם אותו ותק ואותו שכר יכולים להגיע לקצבאות שונות בפנסיה צוברת, בהתאם למסלול ההשקעה שבחרו ולתשואות שהושגו, בעוד שבפנסיה תקציבית התוצאה נקבעת מראש לפי כללים אחידים.

מי עדיין נמצא במסלול התקציבי בישראל

ההצטרפות למסלול התקציבי נחסמה לפני יותר משני עשורים, ולכן הנושא רלוונטי בעיקר לעובדים ותיקים. עובדים שהצטרפו לשירות המדינה והרשויות המקומיות לאחר ה-31.8.2002, או שבאותו מועד עבדו בשירות המדינה או הרשויות המקומיות אך ללא קביעות, לא מבוטחים עוד בפנסיה תקציבית אלא בקרן פנסיה צוברת. מי שעבד אחרי אותו תאריך נמצא כברירת מחדל במסלול הצוברת, גם אם המעסיק הוא גוף ציבורי.

האוכלוסייה שעדיין נהנית מהמסלול התקציבי כוללת בעיקר עובדי מדינה, עובדי מערכת הביטחון, מורים ותיקים, שוטרים, סוהרים ועובדים מסוימים בגופים ציבוריים שהצטרפו לתפקידם לפני המועד הקובע. בנוסף, מורים, רופאים, אחים ואחיות בבתי חולים ממשלתיים ועובדי מחקר במערכת הביטחון ובמשרד ראש הממשלה שהצטרפו לשירות המדינה עד אותו מועד זכאים אף הם לפנסיה תקציבית. מי שלא בטוח לאיזה מסלול הוא שייך יכול לבדוק זאת לפי תאריך תחילת העבודה וסוג כתב המינוי שקיבל.

ההצמדה שהופכת את הפנסיה התקציבית לנכס שונה לגמרי

בפנסיה צוברת ערך הקצבה נגזר מתשואות השוק ומדמי הניהול שנגבו לאורך השנים. בפנסיה תקציבית המנגנון שונה: עד תיקון לחוק הגמלאות שנכנס לתוקף באוגוסט 2009 הייתה הקצבה צמודה לשכרם העדכני של עובדי מדינה בתפקיד מקביל, ועודכנה בכל הסכם שכר חדש. מאז אותו תיקון מתעדכנת הקצבה התקציבית אחת לשנה לפי מדד המחירים לצרכן, ולא לפי תשואות השוק או הסכמי שכר.

הבדל נוסף נוגע לעלויות השוטפות. בפנסיה תקציבית לא נצבר כסף בחשבון אישי: אין קרן ואין תשואה על הכסף. עם זאת, מאז שנת 2005 מנוכים מהעובד 2% מהמשכורת הקובעת, המכונים רשמית 'דמי ניהול', אך הסכום אינו נצבר בקופה על שמו אלא משמש למימון הקצבאות השוטפות. בכל מקרה אין תחרות בין גופים על ניהול הכסף של הגמלאי, כי בפועל אין תיק השקעות מנוהל, אלא התחייבות תקציבית שהמדינה ממשיכה לשאת בה.

למי זה עוד רלוונטי מעבר לגמלאי עצמו

הנקודה הפחות מדוברת היא שההבדל בין שתי השיטות משפיע על אנשים שאינם הגמלאי עצמו. מצב נפוץ הוא הליך גירושין שבו בני זוג צריכים לחלק נכסים שנצברו במהלך הנישואים. כשמדובר בפנסיה צוברת, יש יתרה בקופה שאפשר לבדוק ולחלק באופן יחסי. כשמדובר בפנסיה תקציבית, אין יתרה כזו בכלל, ולכן שווי הזכויות העתידיות מחייב הערכה אקטוארית נפרדת של זרם הקצבאות הצפוי, ולא פשוט חלוקה של מספר שמופיע בדוח שנתי.

נקודה נוספת נוגעת לשאירים וליורשים. כללי הזכאות לקצבת שאירים בפנסיה תקציבית נגזרים מהסדרי שירות המדינה החלים על אותו עובד, בעוד שבפנסיה צוברת הם נקבעים בתקנון הקרן או בפוליסה עצמה. בן או בת זוג של גמלאי בפנסיה תקציבית, וכן ילדים במקרים מסוימים, צריכים להבין שהכללים שחלים עליהם שונים מהכללים שחלים על משפחה שהנכס המרכזי שלה הוא קופת פנסיה צוברת, ושהתכנון המשפחתי סביב שני סוגי הנכסים לא יכול להתבצע באותה שיטה.

מעבר מעסיק או סיום העסקה: מה קורה לזכויות שכבר נצברו

בפנסיה צוברת מעבר בין מעסיקים כמעט תמיד פשוט: הכסף נשאר בקופה על שם העובד, וממשיך לצבור תשואה גם אחרי שהעובד עזב את מקום העבודה. בפנסיה תקציבית התמונה מורכבת יותר, כי אין קופה שאפשר לקחת איתך. עובד שעוזב תפקיד מזכה לפני פרישה בפועל צריך לברר מול הגורם המתקצב מה קורה לזכויות שכבר נצברו, האם הן נשמרות כזכות עתידית התלויה בתנאים נוספים, או שהן מומרות למסלול אחר בהתאם להסדר הספציפי החל עליו.

בדיוק בגלל חוסר האחידות הזה, מי שעומד לפני שינוי מעמד תעסוקתי, פרישה מוקדמת או מעבר בין גופים ציבוריים ופרטיים, נדרש לבדוק את הכללים הספציפיים החלים עליו באופן אישי, ולא להסתמך על מה שקרה לעמית או קרוב משפחה שעבד בתפקיד דומה אך בתנאים שונים.

פנסיה תקציבית מול פנסיה צוברת: טבלת השוואה

איך בונים סביב זה תמונה פיננסית משפחתית שלמה

משפחה שיש בה בן זוג או הורה עם פנסיה תקציבית צריכה להתייחס אליה כנכס שונה באופיו משאר הרכיבים בתיק הפיננסי, ולא כעוד שורה בטבלת חיסכון. בעבודה על מיפוי והכוונה פיננסית למשפחה שלמה, הבנת ההבדל הזה חשובה לא פחות מהבנת מצב קרן ההשתלמות או תיק ההשקעות, כי היא משפיעה על החלטות לגבי גיל פרישה, על תכנון ירושה ועל האופן שבו מעריכים את יכולת ההחזר של המשפחה לטווח הארוך.

• לבדוק מה תאריך תחילת העבודה שבגינו נקבעה הזכאות למסלול התקציבי
• לברר מול הגורם המתקצב מה קורה לזכויות במקרה של מעבר תפקיד או פרישה מוקדמת
• להבדיל בין הקצבה החודשית השוטפת לבין שווי מהוון לצורך איזון משאבים
• לבדוק את כללי הזכאות לקצבת שאירים הספציפיים החלים על הגמלאי
• לשלב את הנתון הזה בתכנון הפיננסי המשפחתי הכולל, ולא לבחון אותו בנפרד

תמיר שרון, שעומד מאחורי קהילת הפיננסים הגדולה בישראל בפייסבוק, מלווה משפחות ישראליות בעשיית סדר בתיק הפיננסי המשפחתי מתוך הבנה שכל נכס, כולל פנסיה תקציבית, דורש התייחסות לפי המאפיינים האמיתיים שלו ולא לפי הנחות כלליות.